חברים ומשפחה מספרים

שמי נעמי, לימדתי כמרצה מן החוץ. התייעצתי עם יסמין מספר פעמים וניכר היה שאכפת לה. זו הייתה הקלה לפגוש מישהו שדואג לזכויות של המרצים, במיוחד לאלו ללא קביעות. הרגשתי בנוח לדבר איתה חופשי ולהעלות שאלות ולבטים. יסמין האירה פנים, הסבירה, הייתה מקצועית, עניינית, חכמה ואיכפתית. כאב לי מאוד לשמוע על הירצחה

יסמין. נפגשנו באביב 2008, או לפחות זו השנה, עד כמה שזכור לי. בתך, קשת, ובני, נעם, היו לקראת עלייה לכיתה א׳ ושתינו חיפשנו חינוך חדש, אחר, לילדנו. את מנחל עוז, אם לשתי בנות מקסימות, ואני מעומר, אם לשלשה.   פגישתנו זו הייתה בערב היכרות עם בית הספר מרח״ב, שעמד לקום במושב שדה צבי בנגב המערבי. חלק מהערב ה

יסמין, תודה על השיחות שעשית איתי כשהייתי צריכה ייעוץ, תודה על הזמינות, הנדיבות, וההרגשה שאת איתי. תחסרי לי מאוד. יעל

יסמין האהובה שלי, שותפתי שלי למסע החלומות לשיפור רווחת חברי הסגל. את ואני היינו צמד מנצח: עבדנו יחד בשיתוף פעולה שלא הרבה פעמים בחיי גרם לי להרגיש ככה. זרמנו יחד כל כך טוב והמון המון בזכותך. בזכות הסובלנות שלך, הדרך שלך להתמודד עם אתגרים, בזכות הנועם שלך וחוכמת החיים הרבה שנשאת איתך. יסמין שלי, תודה

יסמין יקרה, אני לא מצליחה לדמיין את היום שבו, כשסוף סוף נחזור למכללה אחרי המלחמה הארורה הזו, אפתח את חדר הסגל היפה, אותו עיצבת וטיפחת בטעמך המשובח, ואת לא תהיי שם. בלי החיוך הנעים ומסביר הפנים, בלי ההתעניינות והדאגה. בלי הרוגע והשכל הישר שכל כך אפיינו אותך. אי אפשר לעכל את חסרונך. ולאריאל- אני מזמי

לא ברור איך ייתכן עולם בלי יסמין. לא ניתן לדמיין כזה בכלל. יסמין עמיתתי לעבודה, סטודנטית שלי במעבדה לחינוך ופסיכולוגיה ובעיקר, חברתי. שעות של צחוקים משותפים בטיולים, בתוך ג'יפ, בחדר אוכל, בריקודים... שעות של שיחות על מהות החינוך, איך לנהל קבוצה מגוונת, מאתגרת.... שעות של חשיבה משותפת עם תזכורות

את יסמין הכרתי כמעט מיומה הראשון בארגון הסגל של מכללת ספיר. עבדתי על פרויקט כלשהו מהמשרד שהיה סמוך לשלה, באחד הקרוואנים בקצה שטח המכללה. היינו "שכנים" והיא תמיד הייתה מאירת פנים ולבבית, ובקלות נעשינו מיודדים. שיחות בפינת הקפה על דא ועל הא, שמהר מאוד עברו גם לשיחות על נושאים יותר אישיים כמו משפחה ויל

יסמין היקרה, כמו הצמח מפיץ הבושם על שמו נקראת, הפצת את הטוב שלך סביבך. כשפניתי אליך לראשונה בנושא בו הייתי זקוקה לעזרת הוועד לא הכרנו. מן הסתם הייתי אחת מחברות סגל רבות שבעניינן טיפלת. הקדשת את מלוא תשומת הלב, בדקת את הנושא בענייניות וסידרת כל מה שהיה צריך לסדר. במשך השנים למדתי להכיר את החיוך הזורח

זכיתי להכיר את יסמין במסגרת עבודתי במכללת ספיר, כשמה כן היא יסמין, פרח יפה פנימית וחיצונית שנקטף בטרם עת. יסמין עם החיוך התמידי, האירה כל מקום שנכנסה אליו, וקיבלה את כולם בסבר פנים יפות, בכבוד, באדיבות, במקצועיות, מלאת שקט פנימי שהקרין רוגע ושלווה, הפיצה המון אור גדול והמון טוב סביבה. יהי זכרך ברוך!

יסמין יקרה, אני כותבת כי מילים נשארות לנצח וגם כדי לשפוך עוד אור מנקודת הראות שלי עליך. הינו קולגות לעבודה, את עבדת בועד הסגל ואני רכזת הסגל, והיו לנו הרבה קווים משיקים בעבודה. מהר מאוד מצאנו שפה מושתפת והיתה בנינו אחווה, הבנה ועזרה הדדית.ככל שעבר הזמן, התחברנו. השיחות גלשו לאישיות וההבנה שאת גרה בנ

לאורך שנותי הרבות במכללה האקדמית ספיר, הזדמן לי כמה וכמה פעמים לפגוש את יסמין ולעבוד מולה. לא הרבה, אבל מספיק על מנת לזכות בהבנה מלאה על הנתינה הבלתי סופית והאכפתיות שלה לזולת, ובעיקר, בהקשר שלנו, לחברי הסגל. היא תמיד היתה שם לתת מענה, מחייכת, צנועה, דואגת ומרגשת בתשומת הלב שלה לפרטים הקטנים, לכל דב

כמעט בכל פעם שהגעתי למכללה נפגשנו. החיוך שלה תמיד קידם את פני. אהבתי לעבוד אתה לשוחח עמה. בקיאותה הרבה בנושאי הועד, הדרך הנעימה בה ידעה להציג את השגותיה. הדאגה הרבה לכל איש סגל במכללה. השיחות הארוכות שניהלנו על הילדים, שהיא כל כך אהבה והיתה כה גאה בהם. מתגעגע

יסמין אהובה. קשה לכתוב מלים אלה, הדורשות הכרה בכך שאת אכן אינך. את כבר לא עמנו, ולעד אבדה לנו נוכחותך, על התבונה, הרגישות, החום האנושי והמסירות לזולת שכה אפיינו אותך. בראשי חולפות תמונות, צבועות בצבעים עזים: יסמין יוצאת אליי ממשרדה במועדון הסגל, מברכת אותי לשלום, מחבקת בעוצמה. יסמין ואני צוחקות בנופ

יסמין אהובה, עבדנו יחד מראשית ימי ארגון הסגל וחלקנו רגעים רבים של מאבקים מרים, צחוק פרוע וגאווה אמיתית על עצם הקמתו ועיצובו של הארגון - שללא ספק את הדמות המשמעותית ביותר בו לאורך כל שנות קיומו. אני חשה אליך ואחוש תמיד קרבה נפשית עמוקה. אני בטוחה שהאור שלך ימשיך ללוות את כל מי שזכו להכירך. יהי זכרך

לאמר לך יסמין כמה שאני מעריכה אותך, ולציין בפניך עד כמה שמחתי תמיד לפגוש אותך. לשתף אותך כי תמיד אבל תמיד ידעתי, שתעשי הכל על מנת לסייע לי ולאחרים, לספר לך עד כמה אהבתי להגיע למשרדי הוועד ולעבוד שם, כי את היית שם עם חיוך רחב על הפנים. וגם דעי לך שמאז שאת לא כאן, נוצר חור גדול מאוד בלב של כולנו, ולאמ

ככה קראנו לה בשיחות שגרתיות בינינו, כי יסמין כזו "אחת מהחבר'ה", כזו שותפה, כזו איכפתית ומבינה עניין, כזו חברהמנית. בינינו כאמהות עם ילדים בגילאים דומים דיברנו הרבה על חוויית ההורות ועל הילדים המקסימים/ות ושיתפנו תמיד מה הם עושים בכל שלב בחיים: זו בבית הספר וזה כבר הולך לגן, זו התגייסה וזה התחיל כית

יסמין, המום מהרצח הטרגי שלך, של בן זוגך ובנותיך. מי יתן ואריאל בנך יצמח וישגשג עבורכם. הכרנו בתפקידך כרכזת של ארגון הסגל האקדמי בספיר, וכסטודנטית שלי בקורס מבוא למחשבת החינוך. לא אשכח את החכמה והשכל הישר שהפגנת בשני הכובעים האלה שלך. את היכולת לחבר בשיא האנושיות את העומק של הטקסטים שלמדנו עם המפגש

רגע לכתך אינו מרפה ממני, דמותך עולה לפני שוב ושוב ודומה שהשאלות למה ואיך תמשכנה ללוות אותי. באישיותך היו גלומות תכונות רבות וביניהם אהבת האדם , אכפתיות ואחריות, נחישות, רגישות ותמיד הכל נעשה במאור פנים על מנת לרצות ולהיטיב. בכל פעם שנפגשנו הרגשתי את הרצון לסייע ולפתור את הנדרש בעינייניות ובסבלנות רב

יסמין, אני כבר לא זוכרת כמה שנים אנחנו היינו מדברות בין השיעורים שלי על כל מיני נושאים. תמיד הקשבת לי וצחקנו ביחד. היה פשוט נעים לפגוש אותך משבוע לשבוע. אני אתגעגע עלייך מאוד. אופירה

בשנים האחרונות נשארתי לעיתים לעבוד במועדון הסגל כאשר יסמין הייתה במשרדה. בתוך כך דיברנו לפעמים על עניינים הקשורים למכללה ובכלל. המילים דלות מלתאר אישה פעלתנית, טובת לב, בקיאה בענייני המכללה, מקצוענית וחכמה שסימלה לדעתי באופן כה ממשי את "רוח ספיר".

את יסמין הכרתי לפני כ-14 שנים, בתקופה בה הייתי חברת וועד הסגל האקדמי בספיר ויסמין הייתה בראשית דרכה כרכזת ארגון הסגל. יסמין הייתה שותפה מלאה במאבק של ארגון הסגל לשיפור ועיגון זכויות המרצים ובכלל זה בעיצוב ההסכם הקיבוצי הראשון עליו חתמנו. הארגון, כפי שאנחנו מכירים אותו היום נבנה, במידה רבה, בדמותה ש

לגשת ליסמין לא היה כמו עבודה בשבילי. זה היה יותר כמו פסק זמן לשיחה נעימה, מילים של חוכמת חיים, ידע על המערכת ונסיון עם קולגות. יסמין היתה נעימה והגונה, לא שיפוטית, אוזן קשבת (קשה לדבר עליה בזמן עבר). קולגה לעבודה שרוחה הורגש במרחב כולו, כתובת לכל שאלה, חיוך מזמין ומכיל. תחסר לכולנו מאוד. דניז

 יסמין,   אני כותב לך היום כדי שיהיה לאריאל שלך מושג על איך היית בינינו במכללה, וגם כדי לחלוק לך וליקירייך כבוד. וראויה לכבוד את. אבל לא רק לכבוד, אלא גם, ואולי בעיקר לאהבה ולהערכה בשל האדם שבך. ניהלת את שגרת היום יום של ארגון הסגל וגם אותי. הנאמנות שלך לחברי הסגל לא התמצתה במישור המקצועי בלבד, אלא

את יסמין הכרתי כחלק מעבודתי כמרצה במכללת ספיר. בכל פעם ששוחחתי איתה היא מיד עזרה, היתה נדיבה ועשתה הכל עם חיוך ובאהבה. יסמין דאגה שאקבל כל מה שהייתי צריכה ורק שאפה לעזור ולהעניק מעצמה.