התהלכת בינינו

 יסמין,

אני כותב לך היום כדי שיהיה לאריאל שלך מושג על איך היית בינינו במכללה, וגם כדי לחלוק לך וליקירייך כבוד. וראויה לכבוד את. אבל לא רק לכבוד, אלא גם, ואולי בעיקר לאהבה ולהערכה בשל האדם שבך. ניהלת את שגרת היום יום של ארגון הסגל וגם אותי. הנאמנות שלך לחברי הסגל לא התמצתה במישור המקצועי בלבד, אלא חרגה ממנה אל תוך המוסרי, המלווה בחום אנושי נדיר. נגעת בנפשו של כל חבר סגל שפנה אליך, גם אם המפגש ביניכם היה רגעי. כל אחד מאלה שאי פעם דברו איתך יכולים להעיד שכך. חברי הסגל של המכללה כ-1000 במספר ידעו בכל עת שתהיי עבורם, בכל דבר , קטן כגדול. הנועם שבו פגשת כל אחד, בכל הקשר, הרשים את כולם וכמובן אותנו, חברי הועד. יותר מכך – נראה כי כולם אהבו אותך, גם אני, מאוד.

לפני כל מפגש חשוב עם חברי הנהלה או גורמים אחרים שאיתם ניהלנו משאים ומתנים היו לך שלל עצות ותזכורות מיוחדות ומדויקות בטירוף, עד כי די מהר לא יכולתי לחשוב על ישיבה מסוג זה לא השתתפותך בה לצידי כיועצת אסטרטגית. חברי ההנהלה בהרכבים שונים לאורך שנים, הנשיאים השונים שכיהנו בשנים אלה, המנכ״לית, והמשנים לנשיאים, מנהלת משאבי האנוש, כולם למדו להעריך את הדיוק הרב שבדברייך, ואת חכמת הלב בה ניחנת.   

נפגשנו לפני כשבע שנים כאשר נכנסתי לתפקיד יו״ר ארגון הסגל האקדמי בספיר, ומאז עבדנו צמוד. דיברנו כמעט בכל יום מספר פעמים. למדתי דרכך סובלנות, הכלה, חכמה מעשית ויכולת ארגונית נדירה. ניהלת כל פעילות בארגון במתינות וביעילות מרשימות. לבד משיחות עבודה קיימנו אין ספור שיחות אישיות על המון נושאים, ביניהם גם על אלוהים, גורל האדם, חינוך, פוליטיקה, קריירה, ומה לא.

סיפרת על ילדייך, ועל יניב האיש האהוב שלך, ולמדתי לראותם בעיקר דרך עינייך. אני יודע כמה ראית במשפחה מקור לעוצמה ולמשמעות. אני ילד יחיד להורי, ואיתך, לראשונה בחיי, הרגשתי מהי אחות. היית לי אשת סוד וחברה נאמנה, שכל כך שמרה עלי. ההיעדרות שלך היא רעידת אדמה בחיי.

אני זוכר שמצאת עניין בלימודי התואר השני בחינוך באב״ג. התלהבת כל כך. זוכר שאמרת שהלימודים רעננו את רוחך וניכר היה בך שכך. שוחחנו גם על רעיונות שלי שהחלו להבשיל למאמרים. תגובותייך סייעו לי לא פעם לשפץ אותם כאשר ראית בהם איזו נקודה להשלמה. הסקרנות שלך מצאה בכל הנקרה בדרכך מקור לידע ולשאלות חדשות. היה מרשים לראותך בכך. סקרנות כבר איננה תכונה שכיחה כמו פעם.

תחומי העניין שלך השתרעו על מנעד רחב. אבל אחד ומיוחד היה העניין שגילית בהדרכה רוחנית. אני מקווה שצדקת כשדיברת על המוות ושלא באמת באמת נעלמת, אלא רק עברת למקום ולצורת קיום אחרת שבה התעמקת ואותה חקרת. טולסטוי, הסופר הרוסי, כתב על שני גלמי פרפרים השוכבים סמוך אחד לשני. בוקר אחד אחד מהם הבחין כי כל שהשאיר רעהו מאחור הוא גוף רפוי וחסר חיים. הוא הצר על כי חברו מת. אבל טולסטוי מספר לנו, לקוראיו, כי הגולם השני, רק השאיר מאחור נשל, והא עצמו פשוט הפך מוקדם באותו בוקר לפרפר והתעופף לחיים חדשים, אחרים. אני רוצה להאמין שכך גם את.

ישנה אמרה נדושה שלכל אדם יש תחליף. אני מוצא את הקלישאה כנכונה לגבי לא מעט מקרים. אבל ממש לא במקרה שלך. לארגון הסגל במכללה לא תהינה לעולם אותה איכות ואותה רוח שהיתה לו כשהיית בינינו. שיעור קומה כשלך אינו יכול אלא להמשיך ולפעם את רוחם של כל אלה שנגעת בהם.

יסמין, אני מתגעגע. את תחסרי לי מאוד. 

רוברט אלבין