לא ברור איך ייתכן עולם בלי יסמין. לא ניתן לדמיין כזה בכלל.
יסמין עמיתתי לעבודה, סטודנטית שלי במעבדה לחינוך ופסיכולוגיה ובעיקר, חברתי.
שעות של צחוקים משותפים בטיולים, בתוך ג'יפ, בחדר אוכל, בריקודים... שעות של שיחות על מהות החינוך, איך לנהל קבוצה מגוונת, מאתגרת.... שעות של חשיבה משותפת עם תזכורות חוזרות ונשנות של יסמין: אבל צריך לדאוג שלכולם יהיה הכי טוב והכי נכון ומה עם הצורך של X ואיך זה מסתדר עם הצרכים של Y.
אישה שהיא לב. לב פועם ואוהב.
זכיתי להגיד ליסמין את שאני מרגישה עוד בחייה. במחזור הראשון של המעבדה לחינוך ופסיכולוגיה אותה ניהלתי כמרצה במסגרת ח"י בספיר, הצעתי ליסמין להצטרף למעבדה. אחרי זמן רב של שיח בנושאים פדגוגיים ורגשיים, היה לי ברור שאין מתאימה ממנה. לשמחתי - העצומה - יסמין נאותה. היא הצתוותה לצוות שכלל שתי סטודנטיות מהמגזר הבדואי וסטודנטית נוספת. המיזם שהצוות בחר לקדם מסמן את עצם מהותה של יסמין: i am 2 - התנסות חוויתית בנקודות מבט שונות, יישם דיגיטלי לפתיוח התחום הרגשי חברתי אצל ילדים... כמה אופייני. כמה הגיוני.
יסמין ביקשה לחזור ולהדגיש שהיא "אחת מכולן", למרות שהיה ברור לכל שהידע העצום והנסיון שלה לא דומה לאף אחת. לאורך השנה כולה יסמין הובילה את הקבוצה בצורה מעוררת השתאות, ברגישות אין קץ, בנועם ועם זאת עם הצבת יעדים ברורה, עם העמדת מטרות. בדיוק כפי שהייתה. הכי הטריד אותה בשיחותינו הרבות, היה איך לתת לכל האחרות תחושה שהן מובילות באותה הדרך, שהן שוות ויכולות. כך הייתה.
אישה שהיא מח ואישה שהיא לב.
בתום המעבדה, לאחר מצגת הסיום, שלחתי ליסמין את המסר הרצ"ב - ולאחריו היא ענתה לי.
מרגשת. אישה שהיא מח, אישה שהיא לב ואישה שהיא עיניים רואות.
אהבתי אותה בכל שנות היכרותינו.
אוהב אותך יסמין לנצח
אפרת ליברמן