את יסמין הכרתי כמעט מיומה הראשון בארגון הסגל של מכללת ספיר. עבדתי על פרויקט כלשהו מהמשרד שהיה סמוך לשלה, באחד הקרוואנים בקצה שטח המכללה. היינו "שכנים" והיא תמיד הייתה מאירת פנים ולבבית, ובקלות נעשינו מיודדים. שיחות בפינת הקפה על דא ועל הא, שמהר מאוד עברו גם לשיחות על נושאים יותר אישיים כמו משפחה וילדים. היא ידעה מצוין לקרוא אנשים, והיה כנראה משהו שזיהתה גם אצלי, משום שבמשך כמה שנים, בכל פעם שנפגשנו, הציעה לי להציג מועמדות לוועד ארגון הסגל. ולימים אכן נבחרתי לוועד ארגון הסגל, וזכיתי לעבוד לצדה לאורך כמעט שבע שנים.
אין מספיק מילים לתאר את מי שהיא הייתה עבורי ועבור ארגון הסגל כולו. היא לא הייתה רק חברה אישית וקרובה; יסמין היא אישה אינטליגנטית באופן יוצא דופן, בעלת לב רחב ונדיב, מכיל וסבלני, ומסירות אין קץ לרווחת הסגל. היא הייתה כבר אז הלב הפועם ועמוד התווך של הארגון; אוחזת בידע ארגוני עצום ושולטת בכל מכמני ההסכמים שעיגנו את זכויותיהם של חברות וחברי הסגל. היא ידעה תמיד לשלוף אותם בדיוק ברגע הנכון, לשאול שאלות ממוקדות וחכמות ולהצביע על נקודות שנותרו עמומות או חסרות. כולנו חבים לה הרבה על תרומתה לתהליכים הארגוניים במכללה. היא הייתה שותפה ברגעים משמחים ובפעולות לרווחת המרצים והמרצות, וגם בימי מאבק ושביתה, כאשר פגישות המו"מ התארכו אל שעות הלילה. יסמין הייתה זמינה כמעט בכל שעה, תומכת, מעודדת ברגעי משבר וקושי, מפרגנת ושמחה באמת ברגעי הצלחה. גם אם לא תמיד הסכמנו, ידעה להביע ביקורת בעדינות, ברגישות ובחוכמה רבה.
מאור הפנים שלה היה מוכר לכול, המשרד שלה היה מגנט של אהבת אדם וכבוד לכל אדם, אכפתיות ואמפתיה. בעבודת היומיום הייתה קשובה תמיד לכל פנייה, ובמיומנות ובמקצועיות ניווטה אותה לגורם המתאים ביותר למתן טיפול ולמענה.
ואת כל זה עשתה פשוט כי כזו היא, בלי רוח וצלצולים, מתוך ענוותנות כנה ולא מזויפת. בסופן של ישיבות גדולות, בסיכומי שנה, בישיבות תקציב – כשביקשנו להודות לה על כל מסירותה וחכמת מעשיה, הייתה תמיד מתכווצת במבט נבוך וצנוע. אני שמח כל כך שביטאנו את תודתנו והערכתנו כל עוד היה אפשר ולא רק בדיעבד, כמו שקורה לא פעם. זה הגיע לה, כאישה שפיה וליבה שווים, כאדם בעל אור פנימי שהאיר גם מחוצה לו, ככוכב גדול בשמיים. אזכור אותך תמיד, יסמין. מתגעגע מאוד לחברות ולשיחות שלנו.