יסמין. נפגשנו באביב 2008, או לפחות זו השנה, עד כמה שזכור לי. בתך, קשת, ובני, נעם, היו לקראת עלייה לכיתה א׳ ושתינו חיפשנו חינוך חדש, אחר, לילדנו. את מנחל עוז, אם לשתי בנות מקסימות, ואני מעומר, אם לשלשה.
פגישתנו זו הייתה בערב היכרות עם בית הספר מרח״ב, שעמד לקום במושב שדה צבי בנגב המערבי. חלק מהערב הוקדש להיכרות בין ההורים ולשאלה: את צריכה משהו? אולי מישהי מהנוכחות יכולה להעניק לך אותו.
סיפרת שאת מנהלת חשבונות במקצועך ושאת מחפשת כיוון חדש. אמרתי: בואי אלינו למכללת ספיר. הייתי אז חברת וועד בארגון הסגל האקדמי והיינו זקוקות וזקוקים לרכזת. נראה לי שתוכלי להתאים לתפקיד, אם תרצי בו, אמרתי לך.
כך באת, ומאז השתלבו דרכנו. בתך קשת, ילדה ואחר כך נערה עם צרכים מיוחדים, השתלבה בבית ספר מרח״ב. לאורך השנים דיברנו כה הרבה על ילדנו, בעיקר על קשת ונעם, בני אותו הגיל, ובמיוחד בשנתיים האחרונות, כשלכל אחד מהם עמדו אתגרים לא פשוטים: לנעם בכניסה לצבא ולקשת במסגרת חדשה וחלופית. ובכלל, שמחנו וחלקנו חוויות מנסיעות משפחתיות לאיטליה, השיפוצים של ביתכם בנחל עוז (אין כמו איקאה), ואת לידתו של ,אריאל, בנכם, ששרד את התופת של שבת. השבעה. באוקטובר 2023.
בעבודה, במכללת ספיר, מסירותך ורגישותך היו נדירים. עזרת בכל שניתן היה לעזור. במארג הפוליטיקות של המכללה, השתי והערב נווטו על ידך במלאכה סבלנית, עמלנית וידענית. כל יום בו עבדתי במחיצתך בוועדות השונות של ארגון הסגל, בסיורים שארגנו יחד, היה יום טוב, יום של עשייה וחברות. לימודי התואר השני בחינוך וההוראה כמתרגלת באוניברסיטת בן-גוריון, בישרו עוד תקופה של עניין, סקרנות והגשמה עבורך ודיברנו לא אחת על החוויה של גילוי ועל ההתנסות בהוראה.
בזמנים של תקיפות בעוטף ומבצעים התכתבנו בדרך כלל קצרות בלבד, אבל תמיד עמדת בגבורה כה רבה בדאגה לאביך ולמשפחה, בדאגה ליניב במשימות הצילום העיתונאי, בגלות שנכפתה עליכם פעם אחר פעם. לא דיברנו על זה הרבה, אבל אני יודעת שקיבוץ נחל עוז בנפשכם היה, וגם כשניסיתם לעזוב, בגלל קושי החיים תחת איום מתמיד, תמיד שבתם הביתה.
מאז הירצחך בידיים מגואלות בדם של מרצחי חמאס, אני חושבת כל הזמן על שירו של אלתרמן, ״אימהות שרות.״ כשחיפשתי אותך בשבת, השבעה באוקטובר, האמת המחרידה התקלפה ונחשפה בהדרגה, וכמו בשיר, בכיתי לקראתך בלי לדעת היכן את. עד יום ראשון, עד הידיעה הנוראה של הירצחך, והירצחם של קשת, תכלת, יניב, ואביך, חיים.
נפרדנו, יסמין, בסתיו 2023, ״סתיו אנוש, סתיו יגע ולא מנוחם.״ כי איך אפשר להתנחם?
האובדן בלתי נתפס. אזכור ונזכור כולנו את חמישתכם. נזעק זעקתכם וזעקתם של שאר הנרצחים והחללים, תוך שאנו מתפללים לשובם של החטופים והנעדרים.
יהי זכרכם ברוך.
בצילום: יסמין זוהר בתום הנופש שארגנה לחברי ארגון הסגל האקדמי במכללת ספיר. קיסריה, 15 בפברואר 2023.
ד״ר ענבל בן-אשר גיטלר
המכללה האקדמית ספיר
Yasmin. We met in the spring of 2008, or at least that’s the year as far as I remember. Your daughter, Keshet, and my son, Noam, were about to enter first grade and we were both looking for a new, different education for our children. You, from Kibbutz Nahal Oz, the mother of two lovely daughters. Me, from Omer, the mother of three.
We met at an introductory evening for the Merchav School, which was about to be established in Moshav Sde Zvi in the Western Negev. Part of the evening was dedicated to getting to know the parents and to ask: are you looking for something? Maybe someone in attendance can provide it.
You told us that you are an accountant and that you are looking for a new direction. I said: come to Sapir College. I was a member of the faculty organization committee at that time, and we needed a coordinator, so I said to you: it seems to me that you could fit the position, if you want it.
That's how you arrived, and since then our paths have been joined. Keshet, a girl and later a teenager with special needs, indeed went to elementary school at Merchav. Over the years we talked so much about our children, especially Keshet and Noam, and especially in the last two years, when each of them faced difficult challenges: Noam entering the army and Keshet in a new and alternative framework. We shared experiences from family trips to Italy, talked about the renovations of your house in Nahal Oz (hurray for IKEA), and celebrated the birth of Ariel, your son, who survived the inferno of Shabbat, October 7th, 2023.
At Sapir College your dedication and sensitivity were rare. You helped with everything that was in your power. In the fabric of the politics of the college, weft and warp were navigated by you with patience, hard work, and knowledge. Every day that I worked with you in the various committees of the faculty organization, or on planning tours that we organized together, was a good day, a day of friendship. Your MA studies in education and being a teaching assistant at Ben-Gurion University, began a new and additional field of interest, curiosity, and fulfillment. We often talked about your new experience of teaching and how much you enjoyed it.
During times of attacks and combat on the Gaza Border, we usually corresponded only briefly, but you always stood so bravely in caring for your father and your family, worrying about Yaniv on his news-photography reporting missions, and bearing the exile that was imposed on you each time. We didn't talk about it much, but I know that Kibbutz Nahal Oz was in your heart, and even when you tried to leave, because of the hardships of living under constant threat, you returned home.
Since you were murdered by the blood-covered hands of Hamas terrorists, I have been thinking about Natan Alterman's song, "Singing Mothers." When I looked for you on Saturday, the seventh of October, the horrifying truth gradually revealed itself, and as in Alterman’s poem, I cried for you without knowing where you were. Until Sunday arrived with the terrible news of your murder, and the murder of Keshet, Techelet, Yaniv, and your father, Haim.
We parted, Yasmin, in the autumn of 2023, "a mortal autumn, a painful and inconsolable autumn." Because how can one be consoled?
The loss is unimaginable. I will remember and we will all remember the five of you. We will cry out your cry and that of all the murdered and killed, while we pray for the return of those abducted and missing.
May your memories be blessed.
Inbal Ben-Asher Gitler, PhD.
Sapir Academic College
In the photograph: Yasmin Zohar at the Sapir College Faculty retreat that she organized. Caesarea, February 15, 2023.