יסמין יקרה, אני לא מצליחה לדמיין את היום שבו, כשסוף סוף נחזור למכללה אחרי המלחמה הארורה הזו, אפתח את חדר הסגל היפה, אותו עיצבת וטיפחת בטעמך המשובח, ואת לא תהיי שם. בלי החיוך הנעים ומסביר הפנים, בלי ההתעניינות והדאגה. בלי הרוגע והשכל הישר שכל כך אפיינו אותך. אי אפשר לעכל את חסרונך. ולאריאל- אני מזמינה אותך ליצור קשר לסתם שיחה או מפגש, עצה, עזרה מכל סוג שהוא וכל מה שיכול טיפה להקל על האובדן הבלתי נסבל שלך. גבריאלה
top of page
bottom of page