יסמין יקרה, אני כותבת כי מילים נשארות לנצח וגם כדי לשפוך עוד אור מנקודת הראות שלי עליך.
הינו קולגות לעבודה, את עבדת בועד הסגל ואני רכזת הסגל, והיו לנו הרבה קווים משיקים בעבודה. מהר מאוד מצאנו שפה מושתפת והיתה בנינו אחווה, הבנה ועזרה הדדית.ככל שעבר הזמן, התחברנו. השיחות גלשו לאישיות וההבנה שאת גרה בנחל עוז ואני בכפר עזה, הבנים ששיחקו כדורגל יחד (אריאל, אני אמא של בניה:). חלקנו מחשבות על העבודה,החיים באזור, ובכלל. היית מסורה לעבודתך, היית גאה במשפחתך והכל בנועם הליכות.השיחה האחרונה שלנו היתה לפני סוכות בה עוד שוחחנו על עניני עבודה ועל הבנים, וקבענו שוב לשוחח ולהמשיך מיד אחרי סוכות..
אריאל,חשוב לי שתדע שאמא שלך היתה מיוחדת במינה.ואהבתי אותה מאוד,ואין רגע ביום שאני לא חושבת עליה. היא תחסר לי מאוד המון ברמה האישית.
יסמין, מתגעגעת כל יום מחדש.
זהבה