יסמין שלנו

ככה קראנו לה בשיחות שגרתיות בינינו, כי יסמין כזו "אחת מהחבר'ה", כזו שותפה, כזו איכפתית ומבינה עניין, כזו חברהמנית. בינינו כאמהות עם ילדים בגילאים דומים דיברנו הרבה על חוויית ההורות ועל הילדים המקסימים/ות ושיתפנו תמיד מה הם עושים בכל שלב בחיים: זו בבית הספר וזה כבר הולך לגן, זו התגייסה וזה התחיל כיתה חדשה וכד'. יסמין תמיד הייתה גאה מאוד בילדים שלה. באחריות ובמסירות יסמין ניהלה את וועד המרצים לאורך שנים כרכזת, תמיד עם מאור פנים למרצות ולמרצים ולחברי הוועד. הוועד ידע תקופות לא קלות ואף סוערות: שביתות, משאים ומתנים, לחצים, ויכוחים. יסמין ידעה לקדם את העניינים, לפשר, להרגיע, להבליט מה שחשוב, לשתף את כולם. וגם נהננו ובילינו יחד לא מעט - במפגשים בהפסקות ובארוחות צהרים שיסמין ארגנה לסגל בזמן הלימודים, ובפעילויות בחופשות הסמסטר שבהן גם נסענו לסיורים ולנופש משותף. אהבתי את יסמין מאוד ואני מתגעגעת ואתגעגע אליה. כולנו בסגל של ספיר חבים לה תודה גדולה, ולשמחתי אמרנו לה את זה בכל הזדמנות ומכל הלב.